סופי בת ה-11 מבלה את חופשת הקיץ עם אביה קלום בריברייה הטורקית. הם שוחים, משחקים ביליארד, ובעיקר נהנים מהזמן שלהם יחד. קלום מרגיש שהאבהות הופכת אותו לאדם טוב יותר ודרך עיניה של סופי הכל עדיין נראה אפשרי. עשרים שנה מאוחר יותר, סופי מביטה לאחור בזכרונות הילדות שלה, הפעם דרך עיניים בוגרות. היא חוזרת אל החופשה שטופת השמש, אל השמחה, וגם אל המלנכוליה שהתלוותה אליה – ומגלה מחדש את מערכת היחסים עם אביה
מותחן פילם נואר מצוין שבו בוגרט מגלם את דמותו של תסריטאי בעל חוש הומור מקאברי מאוד והתנהגות אלימה כשמעלים לו את הסעיף. לאחר שאחת מעמיתותיו נרצחת, נופל החשד עליו, אולם שכנה טובה מספקת לו אליבי והמשטרה יורדת מגבו. אט אט מתפתח לו רומן בין הסופר לשכנה, אבל עם הזמן מתגברות חששותיה שבן הזוג החדש מסתיר כמה פרטים לא נעימים בחייו. יכול להיות שעשתה טעות כשעמדה לצדו? בסופו של דבר, אנחנו נשארים עם פורטרט רגיש ומרגש של גבר עם יצר הרס עצמי מסוכן. בוגרט באחד מתפקידיו הגדולים
